פסק-דין בתיק עמ"נ 21066-09-11

1.         בפני בקשת המדינה לעכב ביצוע החלטות בית הדין לביקורת משמורת (להלן - "בית הדין") מהתאריכים 7.9.11 ו- 11.9.11 לפיהן שוחרר המשיב ממשמורת ללא ערובות או תנאים מגבילים כלשהם - זאת שעה שכנגד המשיב תלוי ועומד צו הרחקה מישראל ותואמה טיסה ליציאתו את הארץ ביום 15.9.11.

            בקשה זו הוגשה ביום 11.9.11 בגדרו של ערעור מנהלי כנגד החלטותיו הנ"ל של בית הדין - והדיון בבקשה ובערעור התקיים במעמד המשיב וב"כ הצדדים ביום 13.9.11.

2.         תמצית העובדות הנדרשת לעניין דנן הינה כדלהלן:

            המשיב אזרח ותושב מדינת מאלי שבאפריקה הסתנן שלא כחוק לישראל דרך גבול מצרים בחודש אוקטובר 2008. עם תפיסתו על ידי כוחות הביטחון הוצא נגדו צו גירוש והוא הושם במשמורת.

            משך למעלה משנתיים טען המשיב כי הינו אזרח ותושב סודן ועתר בבקשות ועתירות שונות למשרד הפנים ולבי"ד למשמורת ל"הגנה הקולקטיבית" שניתנה עפ"י החלטות ממשלה למסתננים מסודן.

            בינואר 2011 הגיש המשיב (באמצעות באי כוחו בהליך הנוכחי) ערעור מנהלי כנגד החלטות ביה"ד שקבעו את המשך הישארותו במשמורת עד להרחקתו מישראל - כאשר טענתו העיקרית הייתה התעלמות משרד הפנים מהיותו פליט מסודן הזכאי ל"הגנה הקולקטיבית" ולשחרור מהמשמורת.

            הדיון באותו הערעור התקיים בפני (ביום 2.2.2011).

            במהלך הדיון ניהל ביהמ"ש שיחה (באנגלית) עם המשיב - והלה הודה ומסר בפה מלא כי איננו מסודן, מעולם לא היה בסודן וכי הוא אזרח ותושב מאלי מהכפר טוריו טומוני.

            על פי דבריו לביהמ"ש באותה הישיבה, הוא הסתבך בפלילים בכפר מולדתו, המשטרה המקומית חיפשה אחריו לאחר שהצית מכונית משטרתית ומחשש כי ייכלא נמלט ממאלי לניז'ר, משם ללוב, ומשם למצרים.

            שם שילם 300 דולר למבריח שהבריח אותו דרך סיני לגבול ישראל.

            המשיב הוסיף ומסר לביהמ"ש כהאי לישנא:

            "כשהייתי בסיני, לפני שעברתי את הגבול, יעצו לי שני אנשים סודאנים להגיד שאני בא מסודן. הם אמרו לי שישראל מקבלת אנשים מסודן ומי שלא מסודן מגרשים אותו.

            לכן אני אמרתי לכל מי ששאל אותי (משך כל תקופת המשמורת - י.א.) שאני מסודן" (עמ' 2 לפרוט' הדיון בעמ"נ 25339-01-11 נספח "ה" לבקשה שבפני).

            המשיב הוסיף ואמר:

            "לשאלת בית המשפט, אני מעולם לא הייתי בסודן" (שם). לשמע דבריו אלו של המשיב הודיע בא-כוחו, עוה"ד שץ, לביהמ"ש כי הוא שומע דברים אלה של המשיב (המערער באותו ההליך) לראשונה ולאור זאת ביקש למחוק את הערעור (שכל טענותיו התמקדו בטענת המשיב כי הוא סודני שנמלט על נפשו מסודן).

            בפסק הדין שניתן אותו היום נמחק הערעור תוך מתן הוראה למשיב 1 באותו הערעור (משרד הפנים) "...כי יחליט מכוח סמכויותיו עפ"י דין מה ייעשה במערער".

3.         בעקבות הדברים שנתבררו, מפי המשיב עצמו, בהליך הערעור המנהלי הנ"ל הוציא משרד הפנים ביום 30.3.11 צו הרחקה מישראל נגד המשיב (נספח "ב" לבקשה).

            המשיב, או באי כוחו, לא עתרו נגד צו ההרחקה.

            יתרה מזו, טענותיו של המשיב לאורך השנתיים מיום הסתננותו לישראל ועד שנחשפו הדברים בדיון בערעור המנהלי הנ"ל היו כולם לזכאותו למקלט זמני כזה או אחר בישראל מכוח היותו פליט מסודן.